<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' מילה</h1>
<h2>דף ז:</h2>
ברכות של המל ושל אבי הבן ושל מברך כולהו [כדאיתנהו ונהגו]. ובהלכות מקדים ברכת המל לברכת אבי הבן, והכי שדר רב שר שלום דהכי נהוג בשתי ישיבות שאין אבי הבן מברך אלא אחר המילה, חדא דשמא תתקלקל המילה, ואי תימא שחיטה ושופר נמי, לא דמי שחיטה ושופר בידו הוא, אבל המילה שהיא ביד אחר, מי יימר דמקיים לה, הלכך לאחר המילה עדיף. אבל הגאון ר' יצחק ז"ל השיב בתשובותיו על ברכת אירוסין שצריך לברך ברכת ארוסין ואחר כך יתן קדושין, וכן המילה צריך לברך אבי הבן להכניסו קודם המילה, שכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מטבילת הגר. ומי שאומר שכיון שנותרה פריעה יכול הוא לברך שעובר לעשייתן הוא, מפני שאמרנו מהל ולא פרע כאלו לא מל, ההוא לאו דוקא, שאע"פ שאמרנו כאלו לא מל, מכל מקום זו הפריעה שיור היא מן המצוה שהרי מל, כדאמרי' מל ולא פרע שהמילה כבר נעשית, הלכך אין זה עובר לעשיתו.
ונשאל הגאון ר' יצחק ז"ל אם נזדמנה המילה ביום הכפורים כוס של ברכה מה יהא עליו. תשובה. לא מברכינן על כוס כל עקר כדעבדינן בדוכתא דלא שכיח חמרא. ודחזינן לגאון שמברך על היין ומניחו עד הערב ושותהו אנן לא סבירא לן הכי, דכיון דקיי"ל המברך צריך שיטעום לא אפשר, היכי ליעבד ליבריך עליה ולא ליטעום, המברך צריך שיטעום. ליטעמיה לינוקא, חיישינן דילמא אתא למיסרך [ערובין מ' ע"ב], לינחיה עד אורתא, הא קי"ל צריך למיטעמיה מיקמי דלישתעי, ואי אשתעי מקמי דטעים צריך למהדר וברוכי. ואי לא הדר ומברך אשתכח דקשתי ליה בלא ברכה, ואי הדר מברך הויא קמיתא ברכה שאינה צריכה וקא עבר משום לא תשא, הלכך לא אפשר, וכיון דלא אפשר מהלינן ליה בלא כוס, ולהכי לא מבדילינן על הכוס בתשעה באב שחל להיות במוצאי שבת. ובשאלה אחריתי לגאון ברכת מילה בצום כפור היאך הוא. כך ראינו שכל תענית שאין יולדת שותה אין מברכין בורא פרי הגפן על כוס של ברכת מילה, לפי שצריך לטעום, ואם אינו טועם מוציא שם שמים לבטלה.
